בכל פעם שאני מגיע לחלק הזה של התמודדות עם דיכאון ואני צריך לדבר על התגברות אני מיד מרגיש צביטה קטנה בלב, איזה רחש קל שלוחש לי: "שקרן...שקרן....שקרן....." איך אני יכול בכלל לדבר על התמודדות הרי רק לפני שלושה שבועות שוב "נפלתי" לדיכאון ושוב איבדתי חשק לחיות ושוב נמאס לי מהכל אז איך בדיוק אני אמור לדבר על החלמה ועל התגברות

​

אני מרשה לעצמי לדבר על זה כי עכשיו אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו חיינו בצל הדיכאון למדנו איך לחיות איתו ואיך להתמודד איתו.  אני אתחיל בזה שאין באמת סוד ניצחון,  מצטער אבל אין משהו ספציפי אחד שיעזור, אפילו כדורים לבדם לא עוזרים.  אבל אנחנו נספר לכם מה עוזר לנו

 

 דבר ראשון אני מודה בבעיה אני מודה בקושי, לקח לי שנים רבות עד שהייתי מסוגל בכלל להודות שאני זקוק לעזרה, תקבלו את זה, זה לא בושה ולא חולשה אלא ההפך המוחלט, לדעת להגיד קשה לי זה חוסן וזה גדולה שאני מתחרט שלא למדתי קודם, זה היה חוסך לנו שנים של כאב.

​

דבר שני תמצאו את האור שלכם. לכולנו יש אור, לחלקינו הוא גדול וברור, הוא מאיר להם את הכל, לחלקינו הוא חלש וקטן, עמום ורחוק עד שאנחנו אפילו לא בטוחים שהוא שם. אבל הוא שם.  האור שלכם יכול להיות כל דבר!  כל דבר שבאמת אבל באמת חשוב לכם, זה יכול להיות אח קרוב, כלב, החוג ציור שתמיד רציתים ללכת, עבודה שתמיד חלמתם להגיע אליה ואתם כבר לא מאמנים שזה אפשרי. הכל! פשוט כל דבר, תחשבו עם עצמכם מהו האור שלכם ואולי תגלו שיש לכם אפילו אולי יותר ממקור אור אחד.  אחרי שמצאתם אותו תטפחו אותו, שימו לכם את האור מול העיינים - אפילו תכתבו אותו על דף לא חשוב איך העיקר שתהפכו אותו לממשי שתוציאו אותו מהראש לחיים האמיתיים.  עכשיו החלק הבא ולי הוא עזר המון ועדין עוזר - תקבעו לכם שתי מטרות, אחת קרובה ואחת רחוקה, הקרובה היא מטרה שאתם קובעים כל יום ולאותו היום או ליום הבא, לדוגמה אתם מחליטים שהיום אתם עושים 20 שכיבות שמיכה, מטרה יחסית קלה שאפשר לעמוד בה. המטרה הרחוקה תהיה מטרה  לייעד רחוק טווח כמו חצי שנה, שנה או אפיל 5 שנים העיקר שזה משהו שבאמת חשוב לכם, וככה כל יום תתקדמו קצת לעבר המטרה הרחוקה שלכם בעזרת המטרות הקרובות ( אחרי חודש של 20 שכיבות שמיכה כל יום כבר תשפרו את הכושר שלכם ותראו טוב יותר...)  הכי חשוב לא להרוג את עצמכם אם יום אחד או שבוע או אפילו חודש לא הצלחתם לעמוד במטרה הקרובה שלכם, הכי הרבה תשנו את המטרה תעשו אותה קלה יותר וכל פעם שתצליחו תפרגנו לעצמכם מכל הלב

כל זה נשמע אולי לא מציאותי הרי 1000 פעם שמעתם כבר מאנשים: "תעשה ספורט תישן טוב תאכל טוב ותהיה בסדר" ואתם כבר יודעים שאי אפשר לישון טוב לא משנה מה פשוט אי אפשר! הדיכאון לא נותן, הוא עסוק מידי בלגרום לנו נידודי שינה, או יקיצות מוקדמות. ואין חשק לעשות ספורט כי אין חשק בכלל לחיות אז למי אכפת מספורט. ולאכול בריא? מה זה? אני יודע או לא לאכול בכלל או לאכול כל מה שיש. אני יודע כמה הדיכאון משבש את החיים וכמה הוא לא רוצה שנעשה כלום חוץ מלשכב במיטה אבל בגלל זה התחלנו בלמצוא את האור בתקווה שזה יתן לנו דחיפה להתחיל, אפילו אם זה לרגע ואז נעלם, זה תהליך ויהיו נפילות בדרך אבל תמיד נקום.  היו תקופות שאני לא חשבתי שיש לי אור בחיים, הייתי שבור אז אם אתם מרגישים ככה זה גם בסדר תנו לזה זמן תחשבו עוד ועוד בסוף אני בטוח שתמצאו אותו כי הוא שם, האור הכי חלש וקטן שיש תתפסו אותו ותתחילו להאמין אפילו לרגע, עד שהדיכאון שוב מוחק את זה וככה שוב זה חוזר חלילה, אנחנו במלחמה עם הדיכאון אבל לא נביא לו לנצח! אנחנו חזקים

​

דבר שלישי תקיפו את עצמכם באנשים שאוהבים אתכם באמת! אני יודע שהדיכאון גורם לנו לחשוב שאף אחד לא אוהב אותנו באמת ושאנחנו נמות לבד אבל זה לא נכון. מספיק אפילו חבר אחד קרוב או אולי אפילו לא ממש קרוב, תבואו ותגידו לו את האמת, לא חייב לשתף בכל הפרטים הקטנים אם זה זה לא מרגיש לכם נכון אבל מספיק להגיד שקשה לכם, מספיק להגיד שאתם לא יודעים מה לעשות ושאתם דואגים לעצמכם, שאתם זקוקים לעזרה שאתם צריכים מישהו.  בפעם האחרונה שהייתי בדיכאון התקשרתי לאחותי הגדולה ובקשתי ממנה שמדי פעם אפילו פעם ביום שתבדוק מה איתי שתשאל ושתתעניין, זה לא כי פחדתי שאני אעשה משהו לעצמי זה פשוט כי הרגשתי שאני צריך שמישהו יבדוק מה איתי שמישהו יחשוב עלי ושיראה לי שאכפת לו ממני אפילו אם אני דאגתי לזה.

​

דבר רביעי תשקלו את האופציה של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. הטיפול הכדורי שלי הציל אותי ואני כבר כמה שנים טובות הולך לטיפול בשיחות, זה לא יאמן כמה זה עוזר בכלל, טיפול זה מקום שהוא רק שלך, מקום בטוח שאתה יכול לשתף לדבר ולבכות. אני בהתחלה הייתי די נגד לא חשבתי שאני צריך חשבתי שרק משוגעים הולכים לטיפול, חשבתי שאם אני אלך זה רק יחריג אותי עוד יותר מכולם, גם ככה הרגשתי שמשהו עובר עלי ושאני דפוק. כמה שאני טעיתי. ההחלטה ללכת לטיפול פסיכולוגי הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי. אני מאמין שטיפול זה לא לכולם ולא תמיד זה נכון, זה קשה ללכת לטיפול וזה מסע ארוך ומפחיד שבו כל המקומות הכי חשוכים בנו יוצאים אל האור ועולים, וזה קשה אבל בסוף זה שווה את זה כל כך. אז רק תשקלו את זה. 

​

דבר חמישי אני הולך להגיד את המשפט הכי קלישאתי בעולם אבל לי הוא תמיד עזר: אל תוותרו לעולם. אני יודע כמה החיים יכולים לסגור עליינו וכמה החיים לפעמים יכולים להפיל אותנו לרצפה אבל לא משנה מה קורה אל תוותרו אף פעם! תזכירו לעצמכם שכבר עברתם קשיים וצלחתם אותם וגם הפעם

אתם תצליחו, תזכירו לעצמכם שזו תקופה וגם היא תחלוף, תזכירו לעצמכם כמה אתם מסוגלים וכמה כוחות יש לכם.

​

​

“I like the night. Without the dark, we'd never see the stars.”